<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן נ"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
מפני כיפור וערבה, [לשון הפייט]. ראיתי כתו' למה לא דחו תשרי משבת מפני שופר ולולב, תשובה, לפי ששופר ולולב כתיבי ולא אתי לפקפוקי בה בשאר שני, אבל ערבה דרבנ' אי אתי' בשבת' ולא נטלי לה אתי לפקפוקי בה בשאר שני ותו שופר ולולב איפשר למחר מה שאין כן בערבה. ובזמן שבית המקדש קיים עשו לה חיזוק יותר משל תורה, דאמ' [סוכה מ"ג ע"ב] ערב' בשביעי מאי טעמ' דחיא שבת, פי' טפי משאר יומי, ומשני כדי לפרסמ' שהיא מן התורה, פי' תורה שבעל פה די' נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני, ע"כ דחינן קביע' דירחא מקמה מיהו האידנא לא דחיא שבת' כדאית' הת' ותו משום הכי לא דחו תשרי משבת שאם כן פעמים היה בא בחמישי בי"ח שעות ואז אי אפשר לקבעו משום מולד זקן ולא בו' מפני כיפור ולא בא' מפני ערבה ואם היה נדחה גם משבת היה מקדים כמה ימים כדאמר' בערכין [ח' ע"ב] אין פוחתין מד' מעוברין ולא נר' להוסיף על שמונה משום דקדים ואת' סיהרא תלתא יומי ומתמהי עלמא. וא"ת היה לחכמים לתקן נטילת ערבה ביום טוב ראשו' ולדחות תשרי משבת ולא יום א' והיו שופר ולולב וערבה כולם ביום טוב ראשו'. על כן לא תקנו ערבה ביום טוב ראשו' כי אם ביום ז' כי כשהית' ערבה דוחה שבת לא היתה דוחה כי אם ביום ז' וטעמ' דמילת' בריש לולב וערבה [סוכה שם], גם כשאינה דוחה לא תיקנו.
